גלבי ב"הבימה"

מה אני אזכור מהיום הזה? שיצאנו מהמעלית וברחבה הענקית של הבימה אמרתי לאיש שלי, צלם אותי, צלם אותי ככה, על רקע הבימה, ה-בימה, ה-בימה! יאללה של החיים, אני לא מאמינה, והוא מצלם, או מנסה לפחות, אבל מרוב התרגשות אני לא מפסיקה לזוז, ויוצאת תמונה של אישה עם לב בספיד-מושן - - שבכניסה ניגשתי לשומרת ושאלתי אותה, את יודעת איפה מתקיימת החזרה הראשונה של "גלבי"? והיא מסתכלת עליי במבט של "למה את בלי מסיכה" ומפטירה, לא. וישר חשבתי שהתבלבלתי ביום - ושבחדר שאנחנו הולכות אליו כבר יושבות מחכות זוהרה הגדולה ושתי הזוהרות הקטנות, ושתי האדיבות הגדולות ושתי האדיבות הקטנות, וכולן מהממות, אמאלה, מה זה הדבר הזה, הן בדיוק בדיוק איך שחלמתי אותן, בא לי לבכות, ושאני אומרת שלום לחיים, ברור לי ישר מי זה חיים, ומי זו רומיה ושרקה, ושרקה, כלומר, השחקנית שמשחקת את שרקה אומרת לי, את הסופרת? ואני הלב שלי על ספידים, מעולם לא שמחתי כל כך להיות "הסופרת" - - ושעל השולחן מישהי הניחה בטעות עוגת שמרים, ומיד העיפו אותה, את העוגה, לא את המישהי, כי התיאטרון הלאומי וזה וסבלנו די מספיק סבלנו ועידית סילמן רק זה חסר לנו עכשיו, ומישהו שאל, תגידו, סילמן תימניה? ושוב צחקנו - - ואז חגית המחזאית נכנסה והתחבקנו, ואז רזי הבמאי נכנס והתחבקנו, רזי סיפר שלדעתו הוא הקורא הראשון-ראשון של גלבי, כי איך שגלבי יצא אשתו אמרה לו: זה ספר שבטוח שיעניין אותך והוא רץ לסטימצקיה הקרובה והמוכרת הוציאה לו "גלבי" מהארגז, והוא זה שפנה אל חגית וכו וכו והביאני עד הלום - - ואז נועם סמל נכנס ולא התחבקנו למרות שהיינו צריכים ונועם ברך ואז הרמנו לחיים ואני שתיתי יין לבן אפילו שאני בכלל לא אוהבת יין. לא יין לבן ולא יין אדום ובכלל, אני לא שותה ולא מעשנת, אני סתם שיכורה מאושר כי ככה זה שמתגשם לך חלום ענק ענק ענק ושבאמצע הקריאה התכופפתי לחגית, (ישבתי ממש לידה, יכולתי לראות את ההערות שהיא כתבה בעט כחול על הדפים) להגיד לה שהיא גאונה, כי תקשיבו. היא גאונה. וחגית עשתה כאילו היא לא שומעת - - וכשהילדות המרהיבות שמגלמות את זוהרה קראו ישר נזכרתי שבגיל שלהן עוד רציתי להיות שחקנית ושהחלום הזה הלך איתי עד אחרי סיום לימודי התואר הראשון בריפוי בעיסוק אז נבחנתי לבית הספר למשחק של אוניברסיטת תל אביב ואפילו התקבלתי אחרי שעשיתי להם מונולוג קורע של צ'כוב (תתפלאו) אבל אז נסענו לוושינטון די סי לשבתון הראשון והחלום להיות שחקנית קפא יחד עם סופות השלג של החוף המזרחי (אלה היו סופות בסדר גודל של צונאמי) - -זאת הייתה בסך הכל קריאה ראשונה ובכל זאת כל כך צחקנו וכל כך בכינו, תועפות של התרגשות אלוהים - - שכל הזמן חשבתי - - זה מחזה מושלם מושלם וחגית גאונה גאונה ואנסמבל השחקניות והשחקנים פשוט אדיר ושאני מחכה בכיליון גלבי ל 18.6. לא רק בגלל שזה יום ההולדת שלי. אלא בגלל שזה תאריך הבכורה! ושבסוף ההקראה סיפרתי לכולם איך נולד הספר, וכמו תמיד כשאני מתחילה לדבר על גלבי, אני לא גומרת ודיברתי ודיברתי ודיברתי ועצרתי רק כשנגמר לי האוויר. ושעדיין אין לי, כי באמת. זה אושר שאין מילים. ועוד בזכות מילים. שיהיה לנו בהצלחה וחמסה חמסה חמסה, שנגיע לכל קצוות הארץ. אני כל כך מתפללת.

Hagit Rehavi Nikolayevsky Razi Amitai










2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול