הרבה מילים על מילה אחת: כסף

פעם, בהרצאה בחטה"ב בהוד השרון, נמרח על הכיסא בשורה הראשונה נער מתוק, שחרחר וצנום עם שתי עיניים בלורות, הזכיר לי קצת את אספי, כל הגוף שלו הפגין חוסר התעניינות בולט, אבל מה, כל שני משפטים שלי, הזדקף וקטע אותי בשאלה, "רגע, כמה זמן לקח לך לכתוב את "מכתוב"?", "למה לכל הספרים שלך יש שמות מוזרים?" "מתי אבא שלך נפטר?" "זה אמיתי, מה שאת כותבת, כלומר, זה עלייך?" ועוד ועוד, בהתחלה אמרתי לו, "מתוק, תוכל לשמור את כל השאלות לסוף ?" אבל זה היה חזק ממנו וממני וההרצאה הפכה להיות סוג של ריאיון, שבסופו, כשכל החברים שלו חזרו לכיתות, הוא בא אליי ושאל, פנים אל פנים, יכולתי לראות את הבלורות מנצנצות, "אפשר בכלל להתפרנס מלכתוב ספרים?", החזרתי לו, "נראה לי שאתה תהיה סופר כשתהיה גדול..." הוא חייך מהורהר ואמר לי, "כן, אולי. לא יודע מה מכתוב לי."






6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול