הרבה מילים על מילה אחת: נס - ואת כלה


1. לפעמים קורים ניסים. לפעמים אור גדול בא ומתקרב. לפעמים מנגינה. לפעמים שיר.


2. לפני שנים רבות שמעתי מנגינה מופלאה. חשבתי לעצמי שזאת המנגינה הכי יפה בעולם. רציתי כל כך לשמוע אותה שוב. אבל בבורותי לא ידעתי בכלל של מי היא ומה ואיך מוצאים מנגינה אחת מתוך כל המנגינות בעולם. חיפשתי אותה הגם שלא ידעתי להגיד מה אני מחפשת. ופתאום לפני חודש בערך, אחרי קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת בהיכל התרבות, אחרי מחיאות כפיים ועוד תשואות ארוכות, עולה הפסנתרן דניס מטסויב לתת הדרן. והוא יושב כמה רגעים , חוכך בדעתו מה לנגן. חוכך וחוכך. ואז נרכן ומתחיל. ואני לא מאמינה למשמע אוזניי. זאת המנגינה שחיפשתי. יפה וזכה מאין כמותה. המנגינה הכי יפה בעולם. העיניים שלי התמלאו דמעות. אחרי שסיים לנגן וירד מהבמה לחשתי אל האיש שלי, מה זה, מה זה היה? והוא ענה לי: פרלוד מספר 4 של שופן. ככה, משום מקום. הגיעה אליי המנגינה הכי יפה בעולם.


3. אז לפעמים קורים ניסים. לפעמים אור גדול בא ומתקרב. לפעמים מנגינה. לפעמים שיר. לפעמים ספר.


4. הספר הכי יפה בעולם. "ואת כלה" הוא הספר הכי הכי יפה בעולם. לא רק בגלל שהוא כרוך בעדנה ובחסד, רקמת תחרה, עדינה, שאפשר לחוש בה רק אם מחזיקים את הספר, רק אם ממששים בו בעינים, בלב, מקרוב. ולא רק בגלל העימוד והפונט. אלף פעמים אמרתי לרויתי. איזה פונט זה? הפונט הזה מושלם! אלא בגלל שמונחת בספר הזה אמת גדולה, ויגון רב, ויופי שאין כמותו, ונשמה גבוהה ויפה שאין כמותה, שאין כמותן. כי גם נשמתה של קמילי מונחת בספר הזה.


5. את רוית הכרתי כמה חודשים אחרי שקרה הנורא מכל. היא התקשרה אליי כדי להירשם לריטריט בגליל המערבי, ובתוך השיחה אמרה: אני מרגישה שאני חייבת לכתוב. בין לבין סיפרה בשברים. שהם מתאוששים, שהיא לא יודעת, שאחייניתה נהרגה.


6. לרוית יש ביגלה מעל הראש. אני זוכרת שרגע אחרי שהתיישבה לכתוב את התרגיל הראשון בסדנא - - ראיתי אותו. את הביגלה. היא ישבה זקופה, אצילה, ממוקדת, וקצפה מילים על הדף. הסתכלתי עליה בהשתאות. האור לא זז. האור לא זז עד שקמה.


7. אני לא מקנאה בדרך כלל. אפילו תמיד, הייתי אומרת. בטח שלא בתלמידותיי, שרבות מהן מוכשרות להלל וכותבות להלל ויודעות להלל. אבל משהו ברוית עורר את קנאתי. אולי הזיכרון של עצמי, שהתרחקה ממני, שאין להשיג, אותה איריס שכתבה בלהט חסר פניות את ספר ביכוריה. שידעה שיש הכרח שתכתוב. שידעה שהיא חייבת. שאין לה שום ברירה אחרת אלא - -


8. רק לאחרונה, אחרי שנים, התברר לי שרוית היא סוג של פנומן. אני אפילו לא יודעת לחזור על התארים שלה וההתמחויות שלה וחברות הענק שלהן ייעצה. פנו-וומן. Pheno-woman ליתר דיוק. ותבינו שככה היא כותבת.


9. ואז, אי אז לפני יותר משלוש שנים, התחיל מסע הכתיבה של הספר הזה. מסע שמתחיל בתוהו ומסתיים בדבש. הלכה למעשה. דבש. מהתוהו גבה האור והיופי והדבש. אין לרוית ברירה אחרת. גם לנו לא.


10. הספר הזה יפה מכל יופי. הכי יפה שהחזקתן אי פעם. כריכתו תחרה ודפיו מהלכים בין האצבעות ברכות ובעוצמה. ובעוצמה רבה אני מאמינה בו. כי לפעמים קורים ניסים.





13 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול