אני מניחה ש(לא) כססתם ציפורניים וגרעינים שחורים בדאגה, בתהייה איך יצאתי מההרצאות הראשונות (בעולם!) של סבתא טורבו, אבל חי נפשי שלא ישנתי כל הלילה, הייתי במתח חבל"ז, אז לטובת המתח והיומן שאני מנהלת פה כבר שנים, רק בלי מנעול קליק ותמונה של ג'י.אר בפרונט, (אמיתי, באמא שלי, היה לי יומן כזה), ליקטתי עבורכם (עבורי) כמה מהאירועים שחלפו בליבי במהלך ההרצאות.
1. בתי ספר דתיים זה זה. אלוהים. איזה שקט מופתי! איזו האזנה! עד כדי כך שלא הייתי צריכה לעשות mute all. בחיי. זה לא אמיתי. רק שפתאום באמצע ביקשו הפסקה, כי זה זמן נטילת ידיים.
2. מורות מקסימות עם תילי תילים של שביסים על הראש. זה לא כבד הדבר הזה? למה בנים במגזר מקבלים כיפה קטנה וייצוגית, ובנות את המגדלים האלה?
3. שאלות מהממות כמו: "אז למה את באת ולא סבתא טורבו?" "בת כמה סבתא טורבו?" "איפה היא גרה?" על כולן עניתי ב"אהההממ..." מלומד. וגם ב "ובכן." ענייני.
4. הקפדה על זמנים. זה זה. כל ההרצאות התחילו על הדקה!
5. ברוך בורא ה ZOOM
6. היה כיף ואני רוצה לעשות את זה כל החיים. (ושסבתא טורבו 3 יצא כבר.)
Comments