רצח בהסכמה פואמת מחאה מאת איריס אליה כהן




זִירָה


עַל קִיר הַמִּסְדְּרוֹן – תְּמוּנָה

מִיּוֹם הַחֲתֻנָּה.

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי.

הוּא וְהִיא בְּעֵין הַמַּצְלֵמָה.


עַל הַשִּׁדָּה – מַסְרֵק. נַרְתִּיק אִפּוּר.


שָׁטִיחַ מִזְדַּחֵל מִן הַטְּרַקְלִין

אֶל הַמִּטְבָּח.


עַל הַשֻּׁלְחָן: צְלוֹחִית.

כִּסֵּא מוּסָט.


עַל הַכִּירַיִם: סִיר. עֲדַיִן חַם.

עַל גַּב הַשַּׁיִשׁ: כָּף, סַכִּין חִתּוּךְ.

חֲצִי תַּפּוּחַ אֲדָמָה.


עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן: שִׁבְרִי זְכוּכִית.


לְרֹחַב הַוִּילוֹן, כְּמוֹ גָּלַקְסְיָת כּוֹכָבִים –

אֵין-סְפֹר כְּתָמִים.


עַל הָרִצְפָּה: דָּמָהּ.



קְרִיאָה נִרְגֶּשֶׁת


שָׁלוֹם וְעֶרֶב טוֹב יוֹנִית,

כְּפִי שֶׁפֻּרְסַם מֻקְדָּם יוֹתֵר, הַבֹּקֶר נִרְצְחָה

אִשָּׁה.

עָלַי לוֹמַר וּלְסַיֵּג, הַכֹּל עֲדַיִן לִכְאוֹרָה. בְּכָל מִקְרֶה,

הַמִּשְׁטָרָה כְּבָר כָּאן. מָזַ"פּ סוֹרְקִים אֶת הַזִּירָה.

כָּרֶגַע מִסְתַּמֵּן

כִּי בֶּן זוּגָהּ נִמְלָט. קַיָּם חֲשָׁשׁ כָּבֵד שֶׁיִתְּאַבֵּד.

אָחִיו יָצָא הָעֶרֶב בִּקְרִיאָה נִרְגֶּשֶׁת שֶׁ

קוֹרֵאת לוֹ לַחֲזֹר. "אֲנַחְנוּ פֹּה כְּדֵי לִתְמֹךְ בְּךָ

וְלַעֲזֹר". הָאָח הִדְגִּישׁ כִּי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ:

(הוֹרָיו, אֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו) – עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרָיו

(וּמִלְּפָנָיו) מְשֻׁכְנָעִים בְּחַפּוּתוֹ.

יוֹדְעִים בְּוַדָּאוּת מֻחְלֶטֶת וּגְמוּרָה

שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא נִבְרָא.


כָּךְ אוֹ כָּךְ, יוֹנִית, כָּרֶגַע הַתְּמוּנָה עֲדַיִן חֲסֵרָה.

אִם מֻכְרָחִים –

אָז אֲסַפֵּר כִּי בְּנֵי הַזּוּג הָיוּ בַּהֲלִיכִים.

גּוֹרְמִים, כְּלוֹמַר, קְרוֹבָיו שֶׁל הֶחָשׁוּד, מַעֲרִיכִים,

כִּי בֵּין הַשְּׁנַיִם הִתְגַּלַּע וִכּוּחַ אוֹ עִמּוּת

אֲשֶׁר גָּלַשׁ לָאַלִּימוּת –


סְלִיחָה, שְׁנִיָּה, מוֹסְרִים לִי פֹּה בְּאָזְנִיָּה

כִּי צַו אִסּוּר פִּרְסוּם הֻטַּל

עַל שְׁמוֹ, גִּילוֹ וְעִסּוּקוֹ שֶׁל הֶחָשׁוּד.

אֶת שְׁמָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, מִטֶּבַע הַדְּבָרִים,

נִתַּן

לַחֲשֹׂף. כְּלוֹמַר: מֻתָּר.

כֵּן, כֵּן, מֻתָּר.



אִם כֵּן, אָז אֵלֶּה הַפְּרָטִים הַיְּדוּעִים:

הַבֹּקֶר נִמְצְאָה גּוּפַת אִשָּׁה.

הִיא הִתְגַּלְּתָה כְּשֶׁחֲבֶרְתָּהּ –


וַדַּאי, וַדַּאי. אֲנִי מֵבִין, יוֹנִית.

כֵּן, כַּמּוּבָן.

אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁתּוֹךְ זְמַן קָצָר נֵדַע יוֹתֵר.

בַּחֲזָרָה אֵלַיִךְ לָאֻלְפָּן.

חָפְשִׁי זֶה לְגַמְרֵי לְבַד


בְּיוֹם רִאשׁוֹן לָבַשְׁתְּ חֻלְצָה קְצָרָה.

לְכָל מִי שֶׁשָּׁאַל, עָנִית חָד וְחָלָק: "מַכּוֹת."


בְּיוֹם שֵׁנִי פָּנִית לַמִּשְׁטָרָה.

הַיּוֹמָנַאי הוֹרָה לָךְ לְחַכּוֹת.

יָשַׁבְתְּ עַל הַסַּפְסָל "חָמֵשׁ דַּקּוֹת"

וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁעוֹת.


עַל הַחַלּוֹן, מוּל תָּא הַמַּעֲצָר

הֵצֵלָּה אִזְדָּרֶכֶת. נִדְמֶה הָיָה לָךְ שֶׁגַּם הִיא,

לְפֶתַע –

קָמָה וְהוֹלֶכֶת.


בְּיוֹם שְׁלִישִׁי קִיַּמְתְּ פְּגִישַׁת יִעוּץ.

עוֹרֵךְ הַדִּין הִמְלִיץ "לְהִצְטַיֵּד בִּרְאָיוֹת -

חוֹתְכוֹת."


בִּרְבִיעִי סִפְּרָה לָךְ חֲבֵרָה

עַל חֲבֵרָה, שֶׁמְּצוּיָה בַּהֲלִיכִים

כִּמְעַט חֲמֵשׁ שָׁנִים.

"צָרִיךְ הַרְבֵּה כֹּחוֹת", אָמְרָה.


בַּחֲמִישִׁי נִגַּשְׁתְּ אֶל הַלִּשְׁכָּה.

עוֹבֶדֶת רְוָחָה טוֹבָה וּמְסוּרָה

פָּתְחָה לָךְ תִּיק.

הָיָה לָהּ קוֹל מַרְגִּיעַ.


חָזַרְתְּ הַבַּיְתָה כִּלְעוּמַת שֶׁבָּאת.

שִׁשִּׁי כְּבָר לֹא הִגִּיעַ.



וּמֶה עָשִׂית


וּמֶה עָשִׂית בִּזְמַן שֶׁהִתְקָרֵב

עִם הָאֶקְדָּח,

לָפוּת בְּכַף יָדוֹ?

הַאִם רָאִית אֶת מַבָּטוֹ?


הַאִם יָשַׁבְתְּ? הַאִם עָמַדְתְּ בַּמִּטְבָּח?

הַאִם בִּשַּׁלְתְּ דְּבַר מָה?


הַאִם צָרַחְתְּ שֶׁיִּזָּהֵר, פֶּן בִּשְׁגָגָה –

הַאִם הִפְצַרְתְּ שֶׁיֵּרָגַע?


הַאִם שָׁמַעְתְּ אֶת הָאֲוִיר נֶחֱתָּךְ?

אֶת הָאֵימָה


שֶׁאָחֲזָה בָּךְ רְגָעִים לִפְנֵי –

אֶת הַדְּמָמָה שֶׁאַחֲרֵי?


הַאִם הִרְגַּשְׁתְּ כֵּיצַד חוֹלֶפֶת

מִגּוּפֵךְ הַנְּשָׁמָה?





בְּחָמֵשׁ קָם צַיָּד


חָשַׁב

הִרְהֵר

רָצָה

מָצַא

תִּכְנֵן

לָקַח

לָפַת

הָלַךְ

קָרַב

הִבִּיט

הֵרִים

כִּוֵּן

דָּרַך

יָרָה


רָצַח



מַכְחִישׁ כָּל קֶשֶׁר


שָׁלוֹם יוֹנִית. קִבַּלְתִּי זֶה עַתָּה דִּוּוּחַ

כִּי הַגֶּבֶר, לִכְאוֹרָה, צָרִיךְ לוֹמַר –

נִלְכַּד וּכְבָר נִמְצָא בַּחֲקִירָה.

כָּרֶגַע הוּא מַכְחִישׁ כָּל קֶשֶׁר וְטוֹעֵן –

שֶׁמֵּעוֹלָם הוּא לֹא

הֵרִים עָלֶיהָ יָד

סַכִּין, אוֹלָר, פְּצִירָה, אַף פַּעַם לֹא שָׁלַף מַצִּית

וְאָז אִיֵּם לִשְׂרֹף אֶת שַׁעֲרָהּ,

אַף פַּעַם לֹא הִרְבִּיץ, זָרַק, דָּפַק מַכּוֹת

בְּלִי אַזְהָרָה, אַף פַּעַם לֹא

רָמַז, גַּם לֹא בִּצְחוֹק, שֶׁיְּכַסַּח

לָהּ אֶת הַצּוּרָה

אִם תִּתְלוֹנֵן וְלֹא, הוּא לֹא

עָקַב אַחֲרֶיהָ, לֹא יָדַע בְּכָל שְׁנִיָּה

הֵיכָן הִיא מִסְתּוֹבֶבֶת וְהֵיכָן הִיא מְבַזְבֶּזֶת

כֶּסֶף, לֹא בִּקֵּר אוֹתָהּ בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתָהּ – לְהֵיפֶךְ

גַּם הַחֲבֵרָה שֶׁלָּהּ

תָּעִיד שֶׁרֹב הַזְּמַן הִיא רַק עָשְׂתָה קְנִיּוֹת אוֹ הִתְבַּטְּלָה

וְאִם שָׁאַל, תָּמִיד הֵשִׁיבָה בְּחֻצְפָּה

וּבְלִי שׁוּם קֶשֶׁר, מָה הַקֶּשֶׁר? זֶה

בָּרוּר שֶׁהוּא אָהַב אוֹתָהּ, אָהַב

אוֹתָהּ וְרַק אוֹתָהּ.

אַף פַּעַם לֹא חָשַׁב, אֲפִלּוּ

לֹא לַשָּׁוְא נִשְׁבַּע מִתַּחַת לַחֻפָּה

שֶׁהִיא תִּהְיֶה שֶׁלּו

עַד יוֹם מוֹתוֹ.

אוֹ לְפָחוֹת עַד יוֹם מוֹתָהּ.



רֶצַח בְּהַסְכָּמָה


מַרְשִׁי אָדָם רָאוּי. בַּעַל זְכֻיּוֹת.

רוֹפֵא מָסוּר. חָבִיב, הָגוּן.

אָהוּב עַל הַבְּרִיּוֹת.


מַרְשִׁי בְּדֶרֶךְ כְּלָל שׁוֹלֵט

בְּרִגְשׁוֹתָיו. מוּדָע

לַהַשְׁלָכוֹת. מִתֹּקֶף תַּפְקִידוֹ

(מַרְשִׁי הוּא, כָּאָמוּר, רוֹפֵא)

מֵבִין הֵיטֵב

כִּי מְדֻבָּר בְּמַעֲשֶׂה פָּסוּל

וְלֹא יָפֶה.


מַרְשִׁי טוֹעֵן

כִּי הַמְּנוֹחָה הָיְתָה אִשָּׁה קָשָׁה.

גְּרוּשָׁה שֶׁהִתְעַקְּשָׁה

לְהִפָּרֵד.

(בֵּינֵינוּ – אֵין לָדַעַת מָה דָּרְשָׁה).


זֹאת וְעוֹד, הַמְּנוֹחָה הָיְתָה מֻכֶּרֶת

כְּאִשָּׁה סוֹעֶרֶת, מְהִירָת חֵמָה

וּמְעֻרְעֶרֶת. יֵשׁ יֹאמְרוּ: גַּם אַלִּימָה.

כָּךְ אוֹ כָּךְ, הַמִּשְׁטָרָה חוֹקֶרֶת

אֵם הָרֶצַח נַעֲשָׂה בְּהַסְכָּמָה.



וּבְמַעֲבָר חָד


שָׁלוֹם וְעֶרֶב טוֹב, יוֹנִית. שָׁלוֹם גַּם לַצּוֹפִים הָעֲיֵפִים.

אֲנִי עוֹמֵד כָּעֵת בְּלֵב מִגְרָשׁ הַחֲנִיָּה.

סְלִיחָה. שְׁנִיָּה. הָאָזְנִיָּה –


אִם כֵּן, אֲנִי עוֹמֵד כָּעֵת בְּלֵב מִגְרָשׁ הַחֲנִיָּה –

בְּנָהּ וּבִתָּהּ שֶׁל הַמְּנוֹחָה, הִגִּיעוּ זֶה עַתָּה.

הִנֵּה... הִנֵּה... שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִים מִן הַמְּכוֹנִית.

הִּשָּׁאֲרוּ אִתִּי – אֲנִי חוֹצֵּב לִי דֶּרֶךְ בֵּין הַהֲמוֹנִים.

סְלִיחָה-סְלִיחָה, גְּבִרְתִּי!


שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי. אֲנַחְנוּ בְּשִׁדּוּר.

הַאִם תּוּכְלִי לְהִתְפַּנּוֹת אֵלֵינוּ לְדַקָּה?

תּוֹדָה-תּוֹדָה, בָּרוּר.

אִם כֵּן, גְּבִרְתִּי, סַפְּרִי מְעַט. אָז אַתְּ הַבַּת? אַתְּ הַנֶּכְדָּה?

אַתְּ סְתָם קְרוֹבָה? אַתְּ סְתָם קְרוֹבָה קְצָת רְחוֹקָה?

אַתְּ סְתָם שְׁכֵנָה? סְתָם מַכָּרָה?

הֵבַנְתִּי. אַתְּ הַחֲבֵרָה.

אִם כֵּן, יוֹנִית, נִמְצֵאת אִתָּנוּ, בְּמִקְרֶה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה –

תּוּכְלִי קְצָת לְפָרֵט? הִכַּרְתֶּן בַּצָּבָא?

גְּדַלְתֶּן בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה? בִּנְיָן? דִּירָה?

זִּירָה! אוֹהוֹ! אָז אַתְּ הַחֲבֵרָה שֶׁהִתְקַשְּׁרָה לַמִּשְׁטָרָה!

כָּל הַכָּבוֹד! אַתְּ גִּבּוֹרָה!

סְלִיחָה. שְׁנִיָּה, שְׁנִיָּה. הָאָזְנִיָּה.


אִם כֵּן, לְמַעַן הַצּוֹפִים, הַאִם תּוּכְלִי לִמְסֹר אוֹ לְסַפֵּר

אֶת גִּרְסָתֵךְ לַמְּאֹרָע? כֵּן, כֵּן

עֲדַיִן לֹא עִכַּלְתְּ אֶת רֹעַ הַבְּשׂוֹרָה. עֲדַיִן אִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס. אָסוֹן.

אָסוֹן כָּבֵד, נָכוֹן, נָכוֹן. טְרָגֶדְיָה אֲיֻמָּה, תַּרְחִישׁ קִיצוֹן.

מִלְחֶמֶת הַתָּשָׁה. עָלֵינוּ לְמַגֵּר. לְהִלָּחֵם בַּתּוֹפָעָה הָאֲרוּרָה

בְּיָד קָשָׁה. נָכוֹן. עָלֵינוּ לְהַחְמִּיר בָּעֲנִישָׁה

לְהַעֲנִישׁ אֶת הָאִשָּׁה. סְלִיחָה. כְּלוֹמַר, אֶת הַגְּבָרִים

אֲנִי מַסְכִּים אִתָּךְ. אִם כִּי

עָלֵינוּ לְסַיֵּג, "גְּבָרִים" זוֹ הַכְלָלָה.

צָרִיךְ, לְטַעֲמִי, לְהַעֲנִישׁ אֶת אֵלָה שֶׁיָּדְעוּ

עַל הַסִּכְסוּךְ

וְלֹא סִפְּרוּ

אוֹ שֶׁסִּפְּרוּ בְּקוֹל נָמוּךְ

אוֹ שֶׁשָׁתְקוּ, לְהַעֲנִישׁ

אוֹתָם צָרִיךְ, לְמָה בְּדִיּוּק חִכּוּ?

כְּדַאי, וַדַּאי. צָרִיךְ לְהַעֲנִישׁ בְּכָל חֻמְרַת הַדִּין. בִּזְרוֹעַ חֲזָקָה, בְּיָד קָשָׁה. הַיָּד מִדַּי קַלָּה

אֵין הַרְתָּעָה וְיֶתֶר כָּל הַבְּלָה-בְּלָה-בְּלָה –


סְלִיחָה, שְׁנִיָּה. הָאָזְנִיָּה נָפְלָה –


אִם כֵּן, גְּבִרְתִּי, הַאִם תּוּכְלִי, בְּבַקָּשָׁה, כְּלוֹמַר, הַאִם אַתְּ מוּכָנָה, לוֹמַר מָתַי פָּגַשְׁתְּ לָאַחֲרוֹנָה אֶת הָאִשָּׁה... אֶת הַנִּרְצַחַת. לִכְאוֹרָה. הַכַּוָּנָה: כְּשֶׁעוֹד הָיְתָה. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁעוֹד יָכְלָה. כְּלוֹמַר, כְּשֶׁעוֹד... כְּשֶׁעוֹד... נוּ, טוֹב. אַתְּ מְבִינָה.

אֲנִי מֵבִין. פָּגַשְׁתְּ אוֹתָהּ בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה. תּוֹדָה.


וּבִרְשׁוּתֵךְ, עוֹד שְׁאֵלָה. הֵיכָן עֲבַדְתֶּן אִם אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל?

אֲנִי מֵבִין. אִם אִי אֶפְשָׁר, אֵינִי שׁוֹאֵל. לֹא, לֹא. אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהִתְנַצֵּל.

וְאִם אֲנִי טוֹעֶה, מַטְעֶה וְכַדּוֹמֶה –

תַּקְנִי אוֹתִי, שֶׁכֵּן, כָּעֵת אֶזְרֹק פֹּה כַּמָּה נִיחוּשִׁים

פְּרוּעִים. הַאִם הַמְּנוֹחָה הָיְתָה עוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית? מְטַפֶּלֶת בִּקְשִׁישִׁים? אָחוֹת רָאשִׁית?

אוּלַי מוֹרָה אוֹ פְּסִיכוֹלוֹגִית? אוּלַי רוֹאַת חֶשְׁבּוֹן? מִשְׁפְּטָנִית?

פְּקִידָה? עֲקֶרֶת בַּיִת? כֵּן, יוֹנִית. כְּפִי שֶׁשִּׁעַרְתִּי, הַמְּנוֹחָה עָסְקָה בְּאֵיזוֹ מְלָאכָה נָשִׁית.


וּבְכָל זֹאת, גְּבִרְתִּי. הָיִית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ.

אֲנִי מֵבִין. אֲנִי מֵבִין. סְלִיחָה-סְלִיחָה.

אָז עוֹד מִלָּה. בְּעֶצֶם, שְׁאֵלָה. הַאִם וְאֵיךְ נִתָּן

כְּלוֹמַר, כֵּיצַד הָיָה כְּדַאי לְדַעְתֵּךְ לְהַצִּילָהּ?


אִישׁ רָגִישׁ וּמִתְרַגֵּשׁ


וְלַהֲגַנָּתוֹ טוֹעֵן מַרְשִׁי

שֶׁהוּא הִקְפִּיד

עַל רֶצַח מִתְחַשֵּׁב; מָהִיר, קָצָר

רַק יְרִיָּה אַחַת בָּרֹאשׁ.

הוּא לֹא רָצָה שֶׁהִיא תִּסְבֹּל.


מַרְשִׁי הוּא אִישׁ רָגִישׁ

וּמִתְרַגֵּשׁ. אוֹהֵב וּמִתְנַדֵּב שָׁעוֹת

בָּאִרְגּוּנִים "לָתֵת בְּאַהֲבָה",

"תְּנוּ לַחַיּוֹת לִחְיוֹת" וְעוֹד.


מַרְשִׁי סוֹבֵל וּמִתְקַשֶּׁה לְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

הוּא מִצְטַעֵר מְּאֹד. הוּא בֶּאֱמֶת אֵינוֹ יָכוֹל

לִרְאוֹת אִשָּׁה בִּכְאֵבָהּ.


מַרְשִׁי מוֹדֶה כִּי הַמְּנוֹחָה

הָיְתָה בְּסַךְ הַכֹּל אִשָּׁה טוֹבָה.





וַלְס לַהֲגַנַּת הָאִשָּׁה


הִסְתַּכְּלוּ מָה שֶׁקּוֹרֶה פֹּה בַּדֶּרֶךְ.

כָּל אֶחָד, חוֹטֵף, שׁוֹסֵף, חוֹנֵק, יוֹרֶה אוֹ דּוֹקֵר.

לוּ הָיוּ מְטַפְּלִים בּוֹ קֹדֶם,

אָז הָיָה מַצָּבִי אַחֵר.


רַק עָלַי, אֵין הַחֹק מַשְׁגִּיחַ,

רַק עָלַי, אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹמֵר.

לוּ הָיוּ מְטַפְּלִים בּוֹ קֹדֶם,

אָז

הָיָה

מַצָּבִי

אַחֵר.



פִּרְסֹמֶת אַחַת, וְחָזַרְנוּ


שָׁלוֹם יוֹנִית, אֲנִי נִמְצָא כָּעֵת בְּתוֹךְ אוּלָם בֵּית הַמִּשְׁפָּט. בָּאֵי כֹּחוֹ שֶׁל הֶחָשׁוּד, שׁוּב מַלִּינִים עַל יַחַס רַע, אֲפִלּוּ מַחְפִּיר. הֵם טוֹעֲנִים כִּי תָּא הַמַּעֲצָר מֻזְנָח וּמְלֻכְלָך. אֶחָד מֵהֵם הִזְכִּיר אֶת מַחֲנוֹת הַמָּוֶת בְּסִיבִּיר. תְּנָאֵי הַמַּעֲצָר, הֵם טוֹעֲנִים, קָשִׁים. בִּלְתִּי אֱנוֹשִׁיִּים. כְּמוֹ כֵן הַסֹּהַרִים –

אַכְזָרִיִּים. סָנֵגוֹרָיו מוֹחִים עַל הַסַּחֶבֶת בְּמִלּוּי בַּקָּשׁוֹתָיו. מוֹסְרִים כִּי כְּבָר שִׁלְשׁוֹם בִּקֵּשׁ מֵאֲחוֹתוֹ לְהַעֲבִיר אֵלָיו סְפָרִים. הָאִישׁ מֻכְרָח סְפָרִים. מֻכְרָח. בְּכָל בַּקָּשׁוֹתָיו הַמֻּקְדָּמוֹת הִדְגִּישׁ שֶׁהַקְּרִיאָה הִיא בְּדָמוֹ.





לְלֹא עָבַר פְּלִילִי


לְאַט-לְאַט מַאֲדִימָה הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר.

אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה הִתְלוֹנְנָה

לִפְנֵי שָׁנִים, כִּי הָרוֹפֵא הַמְּכֻבָּד

נָהַג לְהִתְעַלֵּל וּלְהַשְׁפִּיל אוֹתָהּ תָּדִיר;

לִסְגֹּר עָלֶיהָ אֶת הַבַּיִת וְלָצֵאת עִם הַמַּפְתֵּחַ.