1. קומי מוקדם ואחותי, שבע זה לא מוקדם. בשבע את אמורה להיות כבר אחרי שעתיים כתיבה. ואל-אל-אל תתחילי את היום בפייסבוק. בעשר בבוקר את עוד עלולה למצוא את עצמך מנסה לשכנע את המסגבירן התורן שעדיף שיפסיק לשכנע אותך כי את כבר משוכנעת ולא, אני לא גרושה ממורמרת אני גרושה מאד מאד מאושרת.
2. ובכלל, נתקי את האינטרנט. כן, כן. באכזריות. דמייני שהוא תינוק בוכה באמצע הלילה. הגיע זמן שבעלך (לשעבר) יקום.
3. אל תגידי לעצמך שתמשיכי את הכתיבה בלילה. אחותי. את לא תמשיכי את הכתיבה בלילה. בלילה, לכי לישון.
4. אל תתחילי לערוך את עצמך תוך כדי כתיבת הטיוטה הראשונה. את לא מתקדמת ככה לשום מקום. טיוטה, מעצם שמה, היא טיוטה. היא לא אמורה וגם לא מסוגלת להיות טובה מאד, ובטח שלא מושלמת.
5. אל תפחדי להתחיל סוגת כתיבה אחרת מזו שהתרגלת אליה. ממואר? לכי על זה. ילדים? אושר. נוער? גם את היית פעם נערה. תכתבי מה שאת רוצה לכתוב, לא מה שאת חושבת שאת צריכה לכתוב.
6. את רעבה? תאכלי. אי אפשר לכתוב על בטן ריקה ומחשב מקרקר. מה שמזכיר לי את המובן מאליו, תכתבי רק על המחשב. חלאס מחברות ופינקסים וכל הרומנטיקה הזאת. זה כמו להזמין כרכרה במקום גט טקסי.
7. תקועה? סבבה. אל תתייאשי ותחפשי את הרעיון במקרר. עוד לא נולד המקרר שמסוגל להבין למה האישה עזבה את הבית ולהסיק שהיא סובלת מחרדת נטישה.
8. תמצאי לעצמך זמן במשך היום ללכת או לרוץ או לשחות. (טוב, רק אם את יודעת לשחות.) אבל תנועה מניעה כתיבה.
9. מה שכן, זאת ההמלצה היחידה שאני לא מיישמת כרגע. אבל ממחר, נשבעת.
10. מאד חשוב לקיים איזו שגרת כתיבה. לא לתכנן לכתוב פעם בשבועיים. כתיבה היא לא סידור גבות. ותזכרי אין ספר שנכתב מבלי שאשכרה ישבו עליו שעות על גבי שעות וממש כתבו אותו. ובתגובות, כרגיל, לינק למכתבים מהאגף הסגור שכתבתי במו נפשי בארבע השנים האחרונות. (עדיין לא מאמינה)
מכתב שחרור |
אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּמוֹ סַנְדְּלָר, יוֹמִי רַצוּעַ בִּדְפִיקוֹת אֶל הַמִּקְלֶדֶת כְּמוֹ קַבְּלָן עָפָר אֲנִי כּוֹתֶבֶת רַעַשׁ וְחָצַץ וְצִפֹּרְנָי שְׁחֹרוֹת אֲנִי כּוֹתֶבֶת כִּנְצִיבַת תְּלוּנוֹת כִּי בְּכֵנוּת תַּגִּידוּ מָה זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה? אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּמוֹ אָחוֹת רַחֲמָנִיָּה, כְּמוֹ דוּלַה לֹא אַרְפֶּה עַד שֶׁאֵלֵד אוֹתִי, אֲנִי כּוֹתֶבֶת כְּמוֹ בַּת יָם נַפְשִׁי כְּמַדְקְרוֹת אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת אֶל מִי שֶׁהָיִיתִי פַּעַם כְּמוֹ אִשָּׁה אֲנִי כּוֹתֶבֶת נְקֵבָה רַכָּה וּמִתְיַפָּחת דָּם לִבִּי דּוֹלֵף מִירֵכַי
הֱיוּ עֵדַיי בְּעוֹר שִׁינַי אֲנִי כּוֹתֶבֶת בַּחֲנִית בַּרְזֶל, אִזְמֵל, קַרְדֹּם בִּצְבָת, כְּהֶרֶף בְּמַכָּה אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֲבָל כְּמוֹ צַלֶּקֶת מַגְלִידִים שִׁירַי לְאַט
_________________________________________________________
צילום: אורי רון מוזס
Comments