1. פחד הוא מנוע. מנוע דפוק. מנוע שֶׁמּוֹנֵעַ ממך להתקדם הלאה. 2. הרבה שנים פחדתי לעשות את הצעד הזה. פחדתי להתגרש. ושלא תהיינה אי הבנות, אני לא בעד לפרק את החבילה אם קשה או לא הולך. אני בעד לפתוח את החבילה, לראות מה יש בה. כלומר, לראות ולהיווכח מה אין בה. 3. פחדתי כל כך להודות שאין בה. שאין לי. 4. פחדתי על הילדים. זה פחד קמאי, אימהי, רציתי לגונן עליהם. בדרך שכחתי לשמור על עצמי. 5. פחדתי שלא אסתדר כלכלית. זה פחד משתק. פחד ריאלי מאד. בשנה האחרונה עבדתי כמו משוגעת. אני כבר לא ממש פוחדת. אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, ואם את נותנת לעולם טוב, רוב הסיכויים שהוא יחזיר לך עודף. 6. פחדתי שלא אמצא אהבה. זה פחד משתק. פחד ריאלי מאד. אבל רגע. זה טיפשי! גם ככה לא הייתה לי אהבה! אז במקרה הגרוע ביותר, שום דבר לא ישתנה. 7. אני חושבת על השיר של שלום חנוך: "אהובתי אל פחד, תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר." עצם זה שהוא פונה אליה במילה "אהובתי". יש בזה משהו כל כך מרגיע. בפעם הראשונה בחיי אני מושאה של המילה היפה הזאת. וזה מרגיע ומשמח. לא סתם נכתב בברית החדשה: "אֵין פַּחַד לָאַהֲבָה כִּי הָאַהֲבָה הַשְּׁלֵמָה תְּגָרֵשׁ אֶת הַפָּחַד." 8. פחדתי להוציא את הספרים לבד. אני כבר לא מפחדת. כי שוב. מה יש לי כבר להפסיד? תמלוגים, גם אם את סופרת רבי-מכר, זה גרושים. במקרה הכי גרוע לא תרוויחי. במקרה המצוין, תרוויחי מצוין ותקני לך זמן כתיבה. 9. המתכון לריפוף פחדים, כידוע, הוא צחוק. בזמן האחרון אני חוזרת ל"סיינפלד". אני לא חושבת שיש פרק של סיינפלד שהחמצתי. הוא תרופת פלא האיש הזה. כזה מצחיק. אז רבנו סיינפלד אמר פעם: "קראתי מחקר שטוען שפחד קהל הוא הפחד הגדול ביותר. הפחד השני בתור, הוא מוות. פחד מוות הוא מספר שתיים! זה נשמע לכם הגיוני? זה אומר שאדם ממוצע יעדיף להיות בתוך ארון המתים מאשר לשאת את ההספד." 10. אני מרגישה שנפטרתי מתשעים אחוז מהפחדים שלי. לא פוחדת להזדקן. לא פוחדת להתקמט. אפילו למות אני לא פוחדת. נו, הכל מכתוב. מה שכן, אני פוחדת להשמין. אי לכך ובהתאם לזאת. היום אפצח בדיאטה! והנה שיר מהשער השני של "מכתבים מהאגף הסגור". כשעוד פחדתי. כאן קונים אותו ואת האחים המתוקים שלו.
והנה שיר פחד משחרחורת
Opmerkingen