שירים מולחנים | איריס אליה כהן

נוֹצוֹת

וְאֵיךְ שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי לֹא רָוְתָה הַבְּעָתָה

וְשָׁתְתָה הַחֲשֵׁכָה אֵימָה וְאַלִּימוּת

וְאֶלֶף יַנְשׁוּפֵי עֵצִים

הִתְעוֹפְפוּ בַּחֶדֶר רְכוּסֵי כָּנָף נָפְלוּ

עָלַי שִׁבְרֵי נוֹצוֹת יָרֵחַ צְהַבְהַב

חוֹלֶה הִנִּיחַ צְעָקָה בְּפִי :

יַלְדִּי שֶׁלִּי גַּם בַּחֲלוֹם

אָסוּר לְךָ לָמוּת.

תִּשְׁרֵי

לוּ יִהְיוּ הַשָּׁמַיִם גְּבוֹהִים

הַשָּׁנָה וּכְלִיל הַיָּרֵחַ וְנֹפֶת חַמָּה

וְהַיָּם רַךְ כְּמוֹ חוֹל, וְהָאֶבֶן תַּכְמִיר

הַיּוֹרֶה ישְׁתַּדֵּל לָבוֹא בְּעִתוֹ,

נְחָלִים יִזְרְמוּ

עַל מֵי מְנוּחוֹת, כּוֹכָבִים יִדָּלְקוּ

לְמַרְאֶה עָב קְטַנָּה

תְּאֵנָה וְשִׁטָּה יִתְעַלְּסוּ

בְּשִׁלְהֵי הַשָּׂדוֹת, וּכְשֶׁרוּחַ תִּשְׁרֵי

תְּפַיֵּס בִּסְלִיחוֹת, יַמְתִּיק

נֹגַהּ אוֹר מְבוֹשֵׁי עַלְוָתָם

וכְמוֹתָם לוּ אֶהְיֶה

לוּ תִּהְיֶה גַּם אַתָּה

אִלּוּלֵא

אִלּוּלֵא הָאִכָּרִים הַמְּצַפִּים לְגֶשֶׁם,

לֹא הָיוּ פְּנֵי הַשָּׁמַיִם מִתְכַּסִּים עָבִים,

וְאִלּוּלֵא טִפּוֹת שֶׁנִּשְׁמְטוּ מִגֹּבַהּ הָאֲוִיר

לֹא הָיָה הָעֵץ סוֹפֵק עָלָיו בְּצַעַר,

אִלּוּלֵא הַצֵּל אֲשֶׁר נִלְפַּת בַּעֲנָפִים

לֹא הָיוּ מִתְגּוֹשְׁשִׁים הָרְגָבִים בַּתֶּלֶם,

ואִלּוּלֵא הָיְתָה הָאֲדָמָה כָּל כָּךְ קְרוֹבָה

לֹא הָיָה מוֹחֵל הַקַּיִץ לַגְּשָׁמִים,

אִלּוּלֵא הֵגִיחַ שׁוּב חֶשְׁוָן מִמַּחֲבוֹאוֹ,

לֹא הָיו הַנְּשִׁימוֹת מַכּוֹת בְּכֹחַ,

וְאִלּוּלֵא נִתְפַּס הַלֵּב בְּצַעֲרוֹ, אֶפְשָׁר

שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְּלָל נִזְכֶּרֶת.

בִּרְכַּת הָאִשָּׁה

בָּרוּךְ אַתָּה בָּרוּךְ

הַבָּא אֵלַי אֶל מִשְׁכָּבִי

בְּרֹךְ ומַּעֲבִיר

תְּנוּמָה מֵעַפְעַפַּי וּמְעוֹרֵר אוֹתִי עַד שֶׁאֶחְפָּץ

בָּרוּךְ אַתָּה מַּבְדִּיל בֵּין מֵירְכָאוֹת

שְׂפָתַי טוֹמֵן מִלִּים

טוֹבוֹת ונְשִׁיקוֹת עַד כְּלוֹת

בָּרוּךְ אַתָּה וּנְגִיעוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ

בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת

בָּרוּךְ אַתָּה הַבָּא עָלַי בִּזְרוֹעַ חֲזָקָה

וְחַלָּשָׁה, בָּרוּךְ אַתָּה בָּרוּךְ

בּוֹרֵא פְּרִי חֲלָצֶיךָ וּמַכְנִיס

אֵלַי אֶת זִכְרוֹנְךָ

בָּרוּךְ בּוֹרֵא הָאֵשׁ, הַמְּאוֹרוֹת וְהַגִּצִּים

בָּרוּךְ בּוֹרֵא כָּל מַעֲשֵׂי הָאֲהָבִים

בָּרוּךְ פּוֹקֵחַ שַׁעֲרֵי הַגַּן,

וְהַכְּרָמִים בָּרוּךְ הַמְּמַלֵּא בַּנְּקָבִים

פִּתְאֹם אֲנִי שָׂדֶה, נָהָר, בְּרֵכָה

הִנֵּה אֲנִי חֻרְשָׁה, בָּרוּךְ אַתָּה אֲשֶׁר עוֹשֶׂה בִּי

כִּרְצוֹנִי (אַחַר כָּךְ כִּרְצוֹנְךָ(

בָּרוּךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לִי גֶּבֶר

בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי

אִשָּׁה

אִמִּי אִמִּי

וְאֶת הָעֵצִים רָאִיתִי מִלְּמַטָּה

אֵין יָפֶה מֵהָאוֹר הַחוֹסֶה בְּצִלָּם.

וְאֶת הַדְּרָכִים רָאִיתִי מִלְּמַעְלָה

אֵין יָפֶה מֵהָאוֹר הַמַּסְבִּיר לַהוֹלְכִים.

וְאֶת הַיָּמִים רָאִיתִי מִבַּעַד

אֵין יָפֶה מֵהָאוֹר הַנִּפְרָשׂ עַל הַזְּמַן.

ואֶת הַתְּשׁוּקָה רָאִיתִי מִן הַצַּד

אֵין יָפֶה מֵהָאוֹר הַמֻּנָּח עַל גּוּפְךָ.

וְאֶת הַיְּלָדִים רָאִיתִי מִתּוֹךְ

אֵין יָפֶה מֵהָאוֹר שֶׁמַּחְזִיר עוֹלָמָם.

וְאֶת אִמִּי שֶׁלִּמְּדַתְנִי לִרְאוֹת

שְׁעוֹן חֹרֶף

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי

שְׁחַרְחוֹרֶת, זֶה רַק

הַלֵּב שֶׁמַּקְדִּים

לְהַחְשִׁיךְ

אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ, עֵת מַסְמִיךְ

הַתַּמּוּז וְהָאוֹר

מְהַלֵּךְ עַד לֵילוֹת

גְּבַהּ צַוָּאר

נוֹקֵף בִּי הַלֵּב

שָׁעָה אַחַת

קֹדֶם.

בְּשִׁפּוּלֵי אַפְּרִיל הָאַחֲרוֹן

לאורלי מוסנזון שחף, חברתי אהובתי, נשמתה עדן

הָאוֹר הַזֶּה?

אֲנִי רוֹאָה אֶת שְׁמֵי הָעֶרֶב

מַבְהִירִים לִקְרַאת בּוֹאֵךְ

וְרֵיחַ הַבְּשָׂמִים שֶׁבָּאֲוִיר?

תְּנוּדַת פְּרָחִים בְּשִׁפּוּלֵי אַפְּרִיל

הָאַחֲרוֹן

הַצּוּף הַמִּתְאַבֵּךְ כְּאֵד

וְהַקּוֹלוֹת?

שֶׁל מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן

שְׁלוּחֵי שְׂפָתַיִם, נִמְהָרִים

מִתְקוֹטְטִים עָלַיִךְ

מִי יִשַּׁק לְנִשְׁמָתֵךְ רִאשׁוֹן

בֵּית אָבִי

רִאשׁוֹנָה עֻקְּלָה הַטֶּלֶוִיזְיָה

וְאָז הָרָהִיטִים; סַפּוֹת

מִטּוֹת, פְּסַנְתֵּר,

הַסְּפָרִים הֻטְמְנוּ

בְּאַרְגָּזִים, גַּם הַמַּחְבָּרוֹת

וַעֲבוֹדַת הַשָּׁרָשִׁים

הַמְּרַגֶּשֶׁת, וכָל הָאַלְבּוֹמִים

לְאַט קָמְלוּ עֲצֵי הַשֶּׁסֶק, הַשְּׁזִיף,

הַתַּפּוּזִים, הַדֶּשֶׁא

הַגָּדֵר הַחַיָּה

מֵתָה בְּכֹחוֹת

עַצְמָהּ.

וְאָז הוּנְבַּנְק הַבַּיִת

הֻשְׂכַּר, רֹקַן,

כֻּנַס, נֻכַס וְשׁוּב

הֻשְׂכַּר, וְאָז פֻּנָּה

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה

צָבְאוּ עָלָיו נוֹשִׁים רַבִּים

קָשִׁים וְטוֹרְדָנִיִּים כְּיַתּוּשִׁים.

דָּבָר לֹא נוֹתַר לִי

מִן הַבַּיִת

עַד שֶׁנִּמְכַּר

וְאָז אָבִי.

בְּאֵר

וְהַגּוּף

בְּאֵר

וְהַמַּיִם

מַּיִם

וְהַסַּהַר

נָח

עַל

פִּי

כְּמוֹ

נְשִׁיקָה