הרבה מילים על מילה אחת: תאנה

1. אף פעם לא הודיתי בזה, אבל הנה אני מודה, ומספרת. האמת היא שגם אף פעם לא סיפרתי את זה, אני חושבת שרק החברות הטובות ידעו. אז הנה, הסיפור של התאנה ב"מכתוב" אמיתי.

2. כשבנינו פה את הבית, לא עניין אותי כלום. לא ריצוף, לא חלונות, לא מה גודל השיש ולא אם יש או אין מזווה. הדבר היחידי שעניין אותי היה הגינה. וליתר דיוק, עץ התאנה שעליו חלמתי כל חיי. כשהייתי ילדה צמח מול הבית שלנו עץ תאנה שהיה משוש חיי. כל שנה, בדיוק ביום הולדת שלי, התחילו לבצבץ הפגות, ובקיץ כבר התנוססו על העץ התאנים הכי טעימות בעולם. אמנם ספורות, אבל הכי טעימות בעולם. כל הבקרים של החופש הגדול היו נפתחים בתאנה.

3. בקיצור, חלום. אז כשבגרתי, נסעתי במו רכבי המצ'וקמק, היינו עניים למות, למשתלת יגור, וקודם כל ולפני הכל, ביקשתי מהמוכר עץ תאנה. התאהבתי בה ממבט ראשון. הנטע היה ענוג ועלה אחד עדין נאחז בגזע, שנראה יותר כמו גבעול. אספתי אותה אל חיקי, רכשתי באותה הזדמנות גם שתילי תפוזים, לימונים ואשכוליות, ונסעתי לטבעון, לבית שהיה אז עדיין אתר בנייה. אחד הפועלים הרבים שבדיוק עבדו פה, הציע לי לחכות, הוא הסביר לי שזה לא טוב לנטוע עצים כשעדיין בונים, אבל לא הקשבתי לו. ונטעתי את כל העצים בפיסת האדמה הזעומה שהתעתדה להיות גינה. את התאנה נטעתי ממש מתחת לחלון חדר ההורים, שאוכל לראות אותה מידי יום, בוקר וערב.

4. התאנה צמחה. הסתכלתי עליה שעות, נראה לי שרק מהמבטים שלי היא גדלה ממש, באמת.

5. תוך שלוש שנים או ארבע שנים היה כבר עץ. כל יום כל יום הייתי מסתכלת עליה ואחר כך גם יורדת ויורדת אליה, גשם, מבול, חמסינים ורוחות משוגעות, הייתי יוצאת מדלת הקומה התחתונה ובודקת מה שלומה מקרוב. היה בינינו קשר של אהבה. גם היא הייתה מסתכלת עליי ובודקת מה שלומי מקרוב. בקיץ הייתי משתגעת. משתגעת. היו לה את התאנים הכי הכי הכי נפלאות בעולם. דבש ניגר כמי נהר כמי נהר הלום נשאר בפה. אבל הכי.

6. יום אחד, זה היה בערב ליל הסדר של 2003 או 2002, אני לא זוכרת, בשיא השיאים של תקופת הפיגועים, קפצתי לקנות משהו בסופר, וכשחזרתי הבייתה, אני רואה מסור חשמלי מונח בפתח הבית, והשכן שלנו, (הוא מלאך, איש מהמם) ובעלי דאז עומדים ומשוחחים, והשכן אומר: "גזמנו קצת את התאנה, כי היא פלשה לשטח שלנו", ומוש, שמיד הבין שאני סף התקפת לב אומר: "ממש קצת." בקיצור, אני יורדת אל התאנה רועדת, רועדת, תאמינו לי, ורואה רק גדמים.

7. אני חושבת שלא צרחתי ככה בחיים. בחיים. הודעתי למוש שיבטל את הסדר, נכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה כמה ימים. באותו לילה התרחש הפיגוע של מלון פארק, ותחושת הקטסטרופה רק התעצמה.

8. טוב. מאז היא התאוששה, התאנה האהובה שלי, אבל נתיב הצמיחה שלה השתנה, היא נראית עקומה, וצומחת לכיוון מערב, לא יודעת איך להסביר לכם, אבל אני בקושי מצליחה להגיע לתאנים. ברור לי שזה העונש שלי. שלנו.

9. שנים אחר כך יצא שחרחורת והתאנה, איך לא, מעטרת את כריכתו. זה שיר מתוכו.

10. כאן אפשר לרכוש גם את האחים שלה.