הרבה מילים על מילה אחת: - גט
נתחיל מזה שלא מצאתי מדרגות ואני גם לא יודעת לרקוד, ובואו. זה מביך. כולם עמדו שם עגמומיים עם פרצוף של "מה לעזאזל חשבתי לעצמי שהתחתנתי, ועוד ברבנות!" וחשבתי לעצמי, ובצדק, שזה לא המקום הכי נכון לפזז בו בצהלה אם כי באמת חשתי צהלה מהי.
המקום היה מפוצץ אנשים כאילו זה סניף דואר וכולם גם היו עצבניים כאילו זה סניף דואר ומלא זוגות רבו שם, בטח כי זאת הייתה ההזדמנות האחרונה שלהם לריב ותכלס, גם זה בצדק. מה שחינם, לוקחים.
בבוקר יצאתי מהחנייה ברברס וכמעט עשיתי תאונה כי התרגשתי, זה מרגש להתגרש, אלא שהנהגת מאחוריי שעצרה בחריקה לא זיהתה את הסיבה ועשתה לי בכעס בורג בראש, כלומר, ברקה, כלומר, ברקה שלה, וחשבתי לעצמי, כמה ניסים קוראים לי השנה! איזה מזל שהנהגת לא הייתה נהג-גבר-גוליבר- עצבני שיוצא מהאוטו ומתקרב אליי במבט מזרה אימה, ככה בטוח הייתי מאחרת לדיון.
בסוף באמת איחרתי לדיון כי חוץ מזה שהייתי מרוגשת הייתי גם קצת מבולבלת ועליתי על כביש שידוע שאסור לעלות עליו בשעות הבוקר וקיללתי את הכביש ואת התנועה וברור שלא מצאתי חנייה אז חניתי באדום לבן וכל התשאול מלמלתי לדיין אני מה זה מקווה שלא אחטוף דו"ח, אני מה זה מקווה שלא אחטוף דו"ח ואו. כאן אני רוצה להגיד לכם משהו.
הדיינים היו מאד-נחמדים. מאד מאד מאד נחמדים. אמנם לקח להם שלוש שעות לגרש אותנו והזוגות בחוץ כבר היו על סף מלחמת קרמר נגד קרמר, אבל הדיין אמר לי: יהיה לך זמן להזיז את האוטו, רק תעני לי על כך וכך ועניתי לו על כך וכך ורצתי להזיז את האוטו ולא קיבלתי דו"ח, עוד נס, ואני רוצה ללמד כאן עליהם זכות. על הדיינים. לא על הזוגות. הם היו מאד מאד נחמדים וסבלניים וכל הסיפורים על הטקס ההזוי והפרימיטיבי שציפיתי לו היו קצת מוגזמים. כי נותנים לנו להגזים בחינם? לא ניקח? ניקח, בטח ניקח. ופה, הערת מערכת, בעקבות תגובה אחת שפספסה את רוח הפוסט, אין לי שום כוונה להתחתן שוב ברבנות, שלא תהיינה אי הבנות, ואין לי על זה פטנט, זאת לא מסקנה כזאת חתרנית בישראל 2021, ובכל זאת אני רוצה לכתוב פה שחוץ מהחלק שהייתי צריכה להקפיד לא לאגרף את כפות הידיים בזמן קבלת הגט ואז להכניס את הגט תחת בית השחי ואז להרים את הידיים בלי שהוא יפול ואז ללכת לעבר הדלת שלושה צעדים - הכל סבבה. באמת לא כזה נורא.
חשוב לי לציין שבבוקר, כשרצתי לעבר מבנה בית המשפט בגלל שעליתי על הכביש הלא נכון ולא מצאתי חנייה וכו'- כמעט העפתי יונה שהייתה מוטלת על המדרכה מתה. מה זה אומר הדבר הזה? אני מקווה שזה לא מזל רע. פשוט נראה לי שסיימתי את מכסת הניסים שלי לחמש שנים הקרובות.
ואם כבר ניסים, אז שר התרבות שלי, אישי ואהובי, לקח אותי אתמול לקונצרט של הפילהרמונית! בפעם הראשונה בחיי! תקשיבו, זה היה מדהים. מדהים. ברצינות. באמצע הקונצ'רטו לכינור עם איזה סולן שבחיים כמובן לא שמעתי את שמו ורק אחר כך קראתי בתוכנייה שהוא סוחב קריירה מפוארת של ארבעה עשורים, קצת מדהים בהתחשב שהבחור בן ארבעים גג - כמעט קפצתי מהכיסא ורצתי לחבק אותו ולהתייפח על כתפו כי הבן אדם ווירטואוז שלא מהעולם הזה, בחיי, מזל ששר התרבות שלי דאג ליידע אותי מראש מה סך כל הגינונים הדרושים ממזרחית שמגיעה לקונצרט של הפילהרמונית בפעם הראשונה בחייה, למשל לא למחוא כפיים אחרי הפרק הראשון אפילו שהתזמורת לא מנגנת ואנשים מורשים להשתעל, אבל באמת. היה כל כך מדהים. אני באמת לא מבינה למה רק אשכנזים נולדו עם כפית של פילהרמונית ביד.
אה. ונפרדנו כידידים. זה הכי חשוב.
