1. אני כופרת באמונה ארוכת השנים, אמונה שהיא תמיד קינה (טרחנית ומעצבנת) על מצבה העגום, המדכדך, הסופני של הספרות העברית, על שאי אפשר להתפרנס מספרות וש"אף אחד לא מתפרנס מספרות". אני חושבת שהאמונה הזאת, שצצה ישנות לבקרים, היא-היא הסיבה שאין רבים ועוד יותר רבות שמתפרנסים/ות מספרות.
2. נתחיל בדור הבא, שאוהבים לצקצק לגביו שהוא לא קורא - - "בטח לא כמו שאנחנו קראנו" ו"אנחנו היינו הולכים כל יום לספריה" ושאר מיני חרטטאות. בואו. אנחנו גם היינו הולכים לחוגים, (אם בכלל היו) ברגל. וגם היינו קונים במכולת של שוסטר בהקפה והיינו משחקים בגוגואים ומתגאים למי יש שקית יותר כבדה! חרצנים! קולטים? היינו אוספים חרצנים! בקיצור, מה אתם משווים. זה עידן אחר, וככזה, גם הספרות אחרת.
3. תפסיקו להתבכיין! באמא שלכם. למה שילדים/ות ונערים ונערות שכל הזמן שומעים כמה קשה וכמה דפוק וכמה תהום וכמה אין כסף ואין פרנסה ירצו להיכנס לתחום? למה שהם ירצו לקרוא את מה שהלוזרים האלה כותבים? הספרות היא שמעון פרס עליו השלום של האומנויות. די, באמת.
3.5 תחשבו על זה. הפקולטות למשחק מפוצצות. בצלאל ובתי הספר האחרים לאמנות שומרים על סטטוס נחשק כבר עשרות שנים. כנל סם שפיגל וכו' למה? באומנות פלסטית יש כסף? כל השחקנים/יות עובדים פול טיים ג'וב ומרוויחים ג'ובות? לעשות סרט זה קל? למה רק הפקולטות לספרות כבר עשרים שנה עומדות בפני סגירה? למה כלי התקשורת עסוקים באובססיביות בכמה ספרים יצאו השנה ובמיעוט הקוראים ואף פעם לא במניין היצירות שנרקבות במחסנים או במניין ההצגות שנכשלו ומה זה אומר על עתידו או אין עתידו של התיאטרון הישראלי? כבר שנים נמשכת ומתארכת תפילת האשכבה לספרות העברית. די, הרגתם!
4. סופרים וסופרות ומשוררים ומשוררות צריכים לעבוד קשה כדי להתפרנס, זה כן. אבל כולן היום עובדות קשה! הקופאיות, המורות, הרופאות, ההייטקיסטיות. המודעה מנוסחת בלשון נקבה אבל פונה לשני המינים. 5. כשהייתי נערה עבדתי במפעל נעליים. יום שלם, שמונה שעות ברצף, הלבשתי סוליות על האימומים או איך שקוראים לזה. אחר כך, כסטודנטית, מכרתי גלידה, כעכים, עברתי ממשרד למשרד ומכרתי סנדוויצ'ים. פעם, באגריפס, ניגש אליי ביריון שכנראה פלשתי לטריטוריה שלו ורוקן את סל הסנוויצ'ים הנהדרים שהכנתי לפח. זה היה נורא. אבל למחרת דאגתי לא להיתקל בו שוב. אקנמקתי בתים, חדרי מדרגות, מילצרתי חטפתי צעקות, נתתי שיעורי עזר, שמירטפתי ושמרתי על בתים של אחרים כדי לא לשלם שכר דירה. אני מספרת את כל זה כדי להגיד שמעולם לא בחלתי בעבודה קשה. הספרות קטנה עליי.
6. ובכלל. ספרות היא לא רק ספרים ובתי הוצאות לאור. ספרות היא הרצאות, סדנאות, חוגים, פסטיבלים. כדי להגיע אליהם צריך לכתת רגליים. נכון. אתם/ן עלולים להיתקל בדרך בכל מיני שומרי סף וביריונים חשובים בעיני עצמם. נסו לא להיתקל בהם בספר הבא. ספרות היא טלוויזיה, רדיו, תיאטרון. ספרות היא יצרנית התוכן הגדולה ביותר בעולם. יש סרט שאין בו מהלך סיפורי? הצגה בלי עלילה? סדרה בלי דמויות מעוצבות? ספרות היא כל העולם. היא דברי ימי העולם. מאז ימי בראשית ישבו זקני וזקנות השבט וסיפרו סיפורים. גם עוד 200 שנה יספרו הורים לילדיהם סיפור לפני השינה.
7. העולם הזה הוא חתיכת סיפור. החיים שלנו הם אולי דף,. אולי עמוד. פיסקה. אולי כמה מילים. ועדיף שאלה יהיו המילים שלנו. אם כבר אז כבר.
בתמונה: אני. ב 2013. (כמעט עשר שנים.) מוכרת את הספרים שלי ביריד בטבעון.
