מַסַּע כְּתִיבָה לְיָוָן הַהֲרָרִית

שאלות נפוצות

 

מה זה, בעצם, רִיטְרִיט? 

​

שאלה מצוינת. אכן, בשנים הראשונות השתמשנו במילה "ריטריט" לתיאור שבוע הכתיבה שלנו, מילה שפירושה: זמן התרחקות מה"אנחנו", והתכנסות פנימה, אל "האני." עם הזמן הרגשנו שמדויק יותר יהיה לקרוא לשבוע הזה: מַסָּע.

כי כתיבה היא מסע. תנועה בזמן ולאורך זמן. תנועה פנימה, נכון. אבל גם תנועה לאחור, אל העבר. וקדימה, אל העתיד. ובכלל, כתיבה היא תנועה במרחב. הליכה - לעיתים ריצה - למרחקים ארוכים. 

אי אפשר ובלתי סביר לנתק את הכתיבה בשבוע הזה, מהמרחב הפיזי והגיאוגרפי - שהוא הארצות שאליהן אנחנו טסים. העולם הוא חלק מהפלא, ולא אחת, מה שמאפשר את הפלא הזה: פלא ההתכנסות, ההתבוננות וההיזכרות.  פלא הכתיבה.      

​​

למי מתאים מסע הכתיבה הזה? 

במילה אחת? לכולם.

באריכות? לכל מי שאוהבת לקרוא. לכל מי שאוהב לכתוב. לכל מי שמאמין שלמילים כוח לברוא מציאות, להחזיר ערגונות, לתקן זיכרונות. לכל מי שנמשכת לסיפורים, ארוכים, קצרים, קצרצרים. לכל מי שפותח את הבוקר בשירה או בשירים. בקיצור. לכל מי שרוֹצֶה, ולכל מי שרוֹצָה. ובלבד שָׁלָב פָּתוּחַ לו, וְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

​​

גם גברים מוזמנים?

ברור! נשים וגברים. בחורות ובחורים. בדרך כלל היחס הוא 1:2, לטובת הנשים.

​​

מה גיל המשתתפים? 

לכתיבה אין גיל והיא מתאימה לכולם. צעירים וצעירות. צעירות מבוגרות וזקנות צעירות. כבר היו לנו משתתפות בנות 30 מינוס. ובנות 70 פלוס שהיו הראשונות לקום לצעדות בוקר נמרצות. 

ובכל זאת? טווח הגילים נע בעיקר מ 50 ל 70.  

​

מהו גודל הקבוצה? אנו מקפידים מאד (מאד) על קבוצה קטנה ואינטימית: מינימום 10 משתתפיםIת, מקסימום 12.

​​

האם דרוש ניסיון או רקע בכתיבה?

לא.

דרוש רצון.

אמנם היו לנו משתתפות שהוציאו ספרים. כמה וכמה משוררות וסופרות ואפילו סופרת אחת דגולה. אבל היו גם מטפלות גוף ונפש. פסיכולוגיות. תרפיסטיות. עו"סיות. הכל מכל וכל: היסטוריונית אחת. ארכיטקט אחד. פסיכיאטר חשוב. מנכ"לית. מדענים, מדעניות. וגם: סוכנת נסיעות. סוכנת מכוניות. רקדנית. אומנית. (פסיפס.) תת גונדר במשטרה! מורות, כמובן. רובן ככולן מתייחסות לכתיבה כתחביב. רובן לא יצאו מהמגירה עד היום, ואולי לעולם לא. חלקן בחרו לנסות ולהתנסות. חלקן החליטו להעניק לעצמן מתנה. כולן החליטו שפשוט מותר להן. ולמה לא? כתיבה היא חלון אל עצמינו. 

לפעמים אפילו דלת. 

אז מה כותבים?​

​

בסדנא נכתוב, כאמור, את עצמנו. את החוויות שלנו. את הזיכרונות שלנו. את הפצעים שלנו. את האמת שלנו. ואין מדובר באמת ביוגרפית בלבד, כי אם באמת שמקננת בתוכנו מיום בואנו לעולם. (אוּלַי אֱמֶת היא מִלָּה נִרְדֶּפֶת לְנֶפֶשׁ?) כך או כך, כתיבה מהלכת תמיד על החבל הדק שבין הבדיה לאמת. 

​

אז נכתוב זיכרונות אמיתיים. ובדויים, חוויות ילדות שקרו. או כמעט. נשחזר מקומות ומחוזות שלא ביקרנו בהם ולו פעם אחת, ובכל זאת הותירו בנו את חותמם. נפגוש שוב ושוב דמויות קרובות ומוכרות שאפשר שלא פגשנו מעולם.

​

כל אחד מהמפגשים יוקדש למילה או נושא אחד - למשל: בית. אימא. קול. למשל: פחד - כפי שהוא מופיע ביצירות ספרותיות וקולנועיות קלאסיות, מעוררות מחלוקת, חד פעמיות, פורצות דרך, מרגשות עד דמעות, בלתי נשכחות ונשכחות, יש גם רבות כאלה – נשאב מהן השראה ונצא לתרגילי כתיבה ממוקדים שלאחריהן גם נקרא, אם נרצה. ​​