הרבה מילים על מילה אחת: כביש 6



2015. "שחרחורת" בת פחות משנה. נהג מונית -- ג'ינג'י מזוקן וסעור מבע - משנע אותי לפסטיבל השירה הראשון שלי באולם ז'ראר בכר בירושלים. בדרך הוא שואל אותי מה אני עושה ולמה. התפדחתי להגיד לו שאני 'משוררת' ומלמלתי משהו בנוסח "סידורים". הנהג, שכבר למדתי שקוראים לו גבריאל ושהוא אוהד שרוף של בי"תר, זקף גבה מתפעלת ואמר, "פשש סחטיין! בשביל סידורים שולחים לך מונית לירושלים? מה זה, אין בטבעון מכולת?" לא משנה. ואז הגענו לירושלים. אני נכנסת לאולם ומגלה שהפך לטדי. מפוצץ אנשים. הירושלמים האלה חזקים בשירה, אין מה להגיד. הייתי בטוחה שיהיו עשרה אנשים, כולל המנחה, התאורן שני המשוררים האחרים ואני. ופתאום זה. לא האמנתי. היה ערב מדהים. ואז אני יוצאת מהאולם וגבריאל מסתכל עליי, "טוב, מה את זורחת ככה?" מפה לשם נפלט לי ש"כתבתי ספר שירים." "וואלה?" הוא ממש מתקשה להאמין שעדיין יש משוררים בעולם, שלא לומר משוררות ועוד קוצ'יניות, ואומר: "טוב, נו. אז תקראי לי שיר." אחרי הצחקוק הנבוך הראשון, הקראתי לו את השיר הפותח. "יפה." הוא פוסק ומורה לי להמשיך. ואני קוראת לו עוד שיר. "תקראי, תקראי," הוא מבקש. ואני קוראת לו עוד שיר. ועוד שיר. עכשיו, לא יודעת אם אתם יודעים, אבל רוב השירים שלי בשחרחורת הם לאבא שלי, שהסתלק מפה מוקדם מידי. ואני מקריאה ואני רואה אותו מוחה דמעה, "תקראי תקראי". אז קראתי. יצא שעשיתי לו גירסת אייקאסט של שחרחורת, בחיי. כשאנחנו מגיעים לטבעון, הוא נותן לי את אחד המשפטים הכי יפים שנאמרו לי, אחד הכי מרגשים. ואל תשכחו שקוראים לו גבריאל. אני לא אעשה לכם ספוילר. תקראו את השיר. כְּבִישׁ שֵׁשׁ | איריס אליה כהן בַּדֶּרֶךְ מִירוּשָׁלַיִם לְטִבְעוֹן, חוֹתֶכֶת הַמּוֹנִית אֶת נְתִיבֵי הַנְּסִיעָה, מָשָׁל הָיוּ סְלִילֵי נְיָר. אוֹר אֲדַמְדַּם כְּחַבּוּרָה מַכְתִּים אֶת הַשְּׁקִיעָה, פִּתְאֹם אוֹמֵר לִי גַּבִּי הַנַּהָג: "אַתְּ מְשׁוֹרֶרֶת?" "כֵּן, אֶפְשָׁר לוֹמַר," אֲנִי עוֹנָה וְהוּא אוֹמֵר לי בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה: "אָז תִּקְרְאִי לִי שִׁיר," אֶפְשָׁר שֶׁהוּא צוֹחֵק, שִׁירָה? יוֹתֵר מְעַנְיְנִים אוֹתוֹ פִּלְאֵי בֵּיתָ"ר שֶׁלִּי בֵּיתָ"ר, אַחֶרֶת לֹא תִּהְיֶה עוֹד מִלְּבַדֵּךְ, (כָּל הַדֶּרֶךְ שָׁר) "לֹא, דַּי," אֲנִי אוֹמֶרֶת אַךְ הוּא מִתְעַקֵּשׁ, "נוּ, בּוֹאִי, נִשְׁמַע אוֹתָךְ." אֲנִי שׁוֹלֶפֶת אֶת סִפְרִי, קוֹרֵאת, "וְאָז נָפַל אָבִי, וְלֹא בַּקְּרָב נָפַל, לֹא עַל חַרְבּוֹ נָפַל, בַּמַּדְרֵגוֹת אָבִי - " וְגַבִּי מִתְרַגֵּשׁ, הוּא מִסְתַּכֵּל עָלַי: "שֶׁלָּךְ?" "שֶׁלִּי." אֲנִי מַעֲמִידָה פָּנִים שֶׁיֵּשׁ לִי לֵב אַסְפַלְט, "אָז עוֹד אֶחָד." הוּא מְבַקֵּשׁ, אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ עוֹד אֶחָד וְעוֹד אֶחָד וְעוֹד הַרְבֵּה. שִׁירַי מְדַמְּמִים עַל הַמּוֹשָׁב, עַכְשָׁו הוּא כְּבָר בּוֹכֶה, עָלַי וְגַם עָלָיו, וְהוּא אוֹמֵר לִי, "שֶׁתֵּדְעִי לָךְ הַיְּקוּם הַזֶּה כֻּלּוֹ הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת לָכֵן נִרְאֶה לִי שֶׁבְּדִיּוּק בְּרֶגַע זֶה, נוֹהֵג אָבִיךְ בְּאֵיזֶה כְּבִישׁ מָהִיר לְאַט, מַקְרִיא לַמַּלְאָכִים שֶׁמְּלַוִּים אוֹתוֹ, שִׁירֵי גַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ." לינק לרכישת ספריי



4 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול