הפואמה "רצח בהסכמה" נעה בין דיווחים חדשותיים, ציטוטים מבית המשפט, עדויות מכרים ובני משפחה – שאת שפתם המכבסת, האחראית במידה רבה על הישנות המעשים, היא חושפת בצלילות אירונית – לבין פניה ישירה, מטלטלת, אל הנרצחת עצמה, תוך ניסיון לשחזר את רגעיה האחרונים ואת מסכת הימים והשנים שהובילו אליהם.    

זוהי פואמה הכתובה לכאורה כמחזה, אך למעשה הינה סוג של "הרמת מסך"; המעבר בין המערכות השונות הולך ומהדק על הקורא/ת טבעת חנק, מנכיח את העיוורון הבוטה של רשויות החוק, את חירשות הסביבה, את האופן שבו פשעים מן הסוג הזה מטשטשים,  מתאדים ונמחקים ומציב מולנו מראה שבה משתקף חלקו של כל אחד ואחת מאיתנו במעשה הרצח הזה ובדומיו.                         

פרופ' דנה אמיר

 

איריס אליה כהן כתבה יצירה עזה שניצבת כסכר בשטף העכור של הכרוניקה, ומונעת מהפשע הנורא להישפך לים השכחה.  אליה-כהן חושפת בכישרונה הרב את מעמקי הזוועה ומנסחת אותה לבל תישכח. תודה על הזעקה, שהיא גם קריאה למאבק, והלוואי שתיכנס ללבבות רבים.                                                                                                        

ישי שריד

 

זהו פרופיל כפול-משולש-מרובע מצמרר, מסוג העבודות שנורא לחטוא בהן במילים מבחוץ. המילים כבר בתוכן. ובכל זאת – אין בפואמה הזו שום אבן שאליה-כהן לא הפכה לראות מתחתיה את דמה השפוך של אסתר, ובדמה - את פרצופנו אל מול עקדת האסתריות כולן.                    

לאה איני

 

דווקא מהמקום הנורא שבו הופך שיר הערש לשיר אשכבה, מהמקום שבו מתרוקנות המילים ממשמעות – מצליחה איריס אליה כהן להטעין אותן בעוצמה אדירה של זעם, כאב וחלחלה. 

צרויה שלו.

 

הקריאה בפואמה מותירה אותנו בטלטלה עזה, בלפיתה, בכאב מצמית. אליה כהן מציבה בפנינו מראה חברתית  מנותזת דם, נמחקת מידי יום ביומו. שמה של נרצחת מוחלף בשמה של אחרת, נמחק, נשכח, וחוזר חלילה. שתיקתנו היא הנהון סמלי פאסיבי.              

שיעור כוחה הפואטי והמחאתי של פואמה זו לחולל שינוי תודעתי, לעורר שיח ולהניע לאקטיביזם בכל שדות הכוח החברתיים, המגדריים, הפוליטיים והמשפטיים בישראל. לכונן כאן מרחב בטוח ומוגן יותר.          

נרצה או לא נרצה, הסטיקר 'רצח בהסכמה' מודבק לנו על המצח. לבל נאמר; לא ראינו, לא שמענו, לא קראנו.

דר' צילה זן-בר צור